בשנת 1969 התקשר בחור צעיר בן 25 לשגרירות הישראלית בלונדון וביקש לשוחח בדחיפות עם איש "מישהו מהמוח'אבראת".  מרואן הזדהה בשמו  אך נמנע מלומר את ייחוסו המשפחתי. המצאותו, במקרה, של ראש המוקד של המוסד במערב אירופה, שמואל גורן, איש יחידה אמ"ן  בעברו ואשר עסק בהפעלת סוכנים. זרזה את תהליך יצירת הקשר. בתוך זמן קצר, מצא את עצמו דובי, איש המוסד הצעיר, יושב בבית קפה מול חתנו של נאצר, משוחח עמו מתוך כוונה לגייס אותו כסוכן מוסד.

מיד לאחר מכן השתתף גורן בדיון אצל ראש המוסד, צבי זמיר,  ועם רחביה ורדי, גם הוא איש אמ"ן בעברו ואברנאל , המשנה לראש המוסד ודנו בגיוסו של מרואן.

על הפרק היו כמה סוגיות כבדות משקל.  מרואן ביקש סכום עתק עבור שרותיו.  בעיה נוספת היתה לוודא שמרואן לא נשלח כדי לשטות במודיעין הישראלי.  שרותי ביון נוהגים בחשדנות באנשים המתנדבים לעבוד עבורם מהחשש שאלו נשתלו למעשה ע"י המודיעין הנגדי.

ולבסוף היה צריך להחליט מי יהיה מפעילו של מרואן. ג'ון לה קארה, ואיש MI-6 בעברו כתב  כי מפעיל טוב צריך להיות "...מנחה, הורה ורועה,  ..יועץ נישואין, כומר מוודה, בדרן ומגן".

דובי , או כפי שהוא הציג את עצמו בפני מרואן, "מישה" היה כבן גילו של מרואן. קשה היה לראותו כדמות סמכותית כלפי חתנו של נאצר שהיה אדם יהיר ומתנשא. אבל מרואן שחרד לביטחונו וכבר הרגיש בנוח עם "מישה" הבהיר כי אינו מוכן להיפגש עם אף אדם אחר ועל כן ולמרות הספקות הוחלט כי דובי יהיה מפעילו.

שם הקוד שהוצמד למרואן היה "מלאך"

כארבע שנים מאוחר יותר התריע המלאך על פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

כמה עשורים מאוחר יותר, טען ראש אמ"ן, אלי זעירא, אשר הודח לאחר מלחמת יוה"כ בגלל המחדל המודיעיני, כי מרואן ידע על מועד המלחמה קודם לכן אך לא התריע בזמן מאחר שהאיש היה למעשה סוכן כפול וכי המודיעין המצרי השתמש בו כדי להונות את ישראל.  האמנם?