פרשת פולארד "שברה" כמה מוסכמות  ובשל כך עוררה סערה. פולארד עצמו ניתפס, נידון למאסר עולם ושוחרר לאחר שלושים שנה. גם לאחר שחרורו מוטלות עליו מגבלות קשות. הוא מוגבל בשעות היציאה שלו  ולא רק שאסרו עליו לעזוב את ארה"ב, אוסרים עליו לצאת מתחום  מאוד מוגדר ומצומצם. אסור לפולארד להתראיין והוא מתנייד עם אזיק אלקטרוני.

רעייתו באותה עת, אן , הורשעה אף היא ונידונה לחמש שנות מאסר.  אן שוחררה לאחר ארבע שנים והתגרשה מג'ונתן.

פולארד שהיה אנליסט במודיעין של הצי האמריקני ושרת כאזרח. הוא העביר מסמכים רגישים ומסווגים למפעיליו הישראלים במשך כשנה וחצי , מחודש יולי 1984 ועד לחודש נובמבר 1985 , מועד בו ניתפס.

לאחר פרשת "עסק הביש" במצרים, פרשה בה היו מעורבים יהודים מקומיים . הוחלט שלא להסתייע ביהודים מקומיים במסגרת הפעילויות המודיעיניות של ישראל. אנשי הרשת נתפסו ושניים מהם נידונו למוות והוצאו להורג.

הביון הישראלי לא הקפיד לקיים החלטה זאת. בעת מבצע "חטיפת אייכמן" נעזר איש המודיעין הישראלי , צבי אהרוני, בסייענים יהודים מקומיים. אהרוני אמר כי ללא עזרתם, לא ניתן היה לבצע את המבצע בהצלחה.

"המוסכמה" שלא מרגלים אחר מדינות ידידותיות היא "מוסכמה" פיקטבית. מדינות אוספות מידע בנושאים המוגדרים על ידן כחיוניים להגנה על הביטחון הלאומי. גם אם לצורך כך יש לפעול גם במדינות ידידותיות.

מתוך ניסיון למזער נזקים לאחר תפיסתו של פולארד, אמרו נציגי ישראל כי אמנם ריגלנו בתוך ארה"ב אך לא נגד ארה"ב, אבחנה שלא הרשימה כלל את האמריקנים.

יהדות ארה"ב עצמה התנערה מפולארד וכעסה על מדינת ישראל מאחר שפרשה זאת הציפה סוגיה רגישה והיא שאלת ה"נאמנות הכפולה"

לאחר שפולארד ריצה כמה שנים בכלא החלו גורמים שונים במדינה "לבחוש" בפרשה. הימין, אימץ את פולארד ופולארד כונה "אסיר ציון" ו"שבוי" והועלו טענות כי לא היה אח ורע לעונש שפולארד קיבל.

הרצאה זאת באה לתת מענה לכל הסוגיות האמורות לעייל וכן לסוגיות רגישות נוספות.