"חלום הבלהות של כל ארגון מודיעין מסכל הוא הימצאות סוכן (מרגל) של גוף עוין בליבה של קהילת המודיעין ובסביבת העבודה של מקבלי ההחלטות הבכירים במדינה. סוכן כזה שיש לו נגישות למידע רגיש ביותר, לרבות לתוכניות אסטרטגיות – עלול להסב נזק רב ברמה האסטרטגית."
כך כותב שרות הביטחון הכללי באתר שלו וברי שיש להם יותר משמץ של מושג בנדון...בהרצאה זאת אני מביא את סיפורן של שלוש חפרפרות שכאלה.
כאשר נתפש המרגל סא"ל (מיל.) ישראל בר נכתב בכותרת המשנה כי "ד"ר ישראל בר נעצר בפרשת הריגול החמורה ביותר מאז קום המדינה". היתה זאת טעות. קדמו לארוע זה שתי פרשות ריגול חמורות יותר, אולם בגלל חומרתן , הוטל עליהן צו איסור פירסום למעלה משלושים שנה.
סיפורו של לוי לוי , איש האו. בה . שרות הביון הפולני . לוי היה חבר בתנועת גורדוניה בפולין ופעל נגד חבריו. אח"כ עלה לישראל, הצליח לחדור לשרות הביטחון ליחידה המבצעית ולפעול בתוכה למעלה משבע שנים, עד אשר הוא נתפס.
סיפורו של זאב אבני, אשר גוייס למודיעין הצבאי הסובייטי במהלך מלחמת העולם השניה, בשוויץ. לאחר המלחמה, עלה עם אשתו לישראל מצוייד בהוראה להשתלב במקום בו יוכל לסייע לסובייטים. אבני התקבל למשרד החוץ ושרת בבריסל ובבלגרד. נגישותו למידע רגיש גדלה כאשר התבקש לפעול גם כסייען של המוסד.
פרשת הריגול של אל"מ שמעון לביא התרחשה כשלושים שנים מאוחר יותר. בעוד שלוי לוי ואבני היו עולים חדשים, הרי שלביא היה דור שישי בארץ ומשפחתו היתה ממייסדי פתח תקוה. לאחר גיוסו הוצב כפקיד בוועדת שביתת הנשק ישראל-ירדן. לאחר שחרורו הוצע לו לחזור לשרות קבע בוועדה . הוא זכה לדרגת ייצוג סגן ומאז התקדם בשרותו. לפני פרישתו הסופית מהצבא, הספיק לביא לשרת בשב"כ ולהיות מושאל למוסד. לאחר פרישתו יצא לתאילנד מטעם האו"ם במסגרת המלחמה בסמים.
לביא נקלע למצוקה כספית שדחפה אותו לפנות לסובייטים. בשנת 1991 נעצר בנתב"ג . מעצרו ומשפטו היו תחת איפול של הצנזורה.
