מטבע חלולה עם מיקרופילים ועליו כתב סתרים, שנמצאה בשנת 1953, היתה עדות לכך שבניו-יורק מסתתרת רשת ריגול. רק בשנת 1957 עם עריקתו של אחד מחברי הרשת, ריינו הייהנן , נחשפה המצאותו של מי שהפעיל את הרשת, שם קוד "מארק".

חקירה מאומצת של ה FBI גילתה כי אמן המתגורר בניו יורק בשם אמיל גולדפוס הוא האיש המבוקש. מעקב של אנשי הבולשת הפדרלית אחריו הניב, בין השאר, את צילומיו. הצילום הוצג בפני הייהנן, אשר אישר כי הוא אכן המרגל.

עם מעצרו , הזדהה המרגל בשם רודולף איבנוביץ' אבל . היה זה שמו של חברו לשעבר, קולונל אחר אשר נפטר כמה שנים קודם לכן בברה"מ. בכך הוא רצה לאותת למפעיליו במוסקבה כי הוא נלכד.

מעצרו , אשר היה בשלהי תקופת המקארתיזם בארה"ב, לווה ברעש תקשורתי גדול. היה קושי בהשגת סניגור אשר יסכים להגן עליו. לבסוף, פנו לעו"ד ג'יימס דונובן, אשר בעברו היה איש המודיעין האמריקני והוא נטל על עצמו את מלאכת ההגנה.  הציבור האמריקני שאף לראותאת המרגל מוצא להורג אך דונובן הצליח לחלצו והעונש שנגזר עליו היה 30 שנות מאסר. בשנת 1962 הוחלף אבל בטייס מטוס ה U-2 שהופל בשנת 1960 מעל ברה"מ.

סירטו של ספילברג "גשר המרגלים" בכיכובו של טום הנקס מציג את סיפורו של עו"ד דונובן בפרשה זאת.

ג'ון אנטוני ווקר נחלץ מעונש מאסר לו היה צפוי בעקבות פריצה לתחנת דלק, ע"י התנדבותו לשרת בצי האמריקני.ווקר נשלח לקורס קשר ונעשה מומחה לנושא תקשורת וצפנים.

ווקר התחתן עם ברברה ונולדו להם שלוש בנות ובן.  מצבו הכלכלי היה ירוד . ווקר הירבה לבגוד באשתו והיא פנתה לבקבוק. בשנת 1967, בניסיון להחלץ מהמבוי הסתום אליו הוא נקלע, פנה ווקר לרוסים והציע להם לרגל עבורם. הרוסים נעתרו השמחה וזכו במרגל רב ערך. נגישותו לצופנים איפשרה לרוסים לפענח במהלך 17 שנות פעילותו מאות אלפי צפנים וזיכו את ווקר בכמיליון דולר .

במהלך פעילותו, גייס ווקר את חברו הטוב וכן את אחיו ובנו. הרשת נלכדה בשנת 1985